<h1>העיטור אות ת' תנאי</h1>
<h2>דף טז:</h2>
הענין השמיני בדבר שבא לעולם תנאו קיים ואם לאו תנאו בטל וכל תנאי שהתנה על דבר שלא בא לעולם ואינו בידו תנאי דברים וקנין דברים הוא וכגון ההוא דתגרי דכתבינן במאמר קנין והא דגרסינן בירושלמי פרק שבועת (העדות) [הדיינים] (ה"ו) אילין דכתבין על מנת שיש לי רשות לגבות מן המטלטלין לא גבי משום האי טעמא הוא ואינו גובה מן המטלטלין המשועבדים דמתנה הוא בדבר שלא בא לעולם ואמר רבי מנא אין כתב ואמר אף על גב דלית בי דינא יהב גבי. והא דאמר רב (ב"מ ט"ז:) האומר לחבירו שדה זו שאני לוקח לכשאקחנה ממך הרי היא קנויה לך מעכשיו ליתה אבל האי דבעא שמואל מרב חזר ולקחה מבעלים הראשונים מהו ופשט ליה מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו ואסיקו רבוותא דהלכתא כוותיה כדמפרש טעמא התם סמכא דעתיה דניחא ליה דליקום בהימנותיה, ולא אשכחן דבר שלא בא לעולם דקני אלא התם. אי נמי משום כבוד אביו או משום כדי חייו. ובההיא דזבנה כתובתה דאימיה בטובת הנאה (כתובות צ"א.) משום טעמא דפרשי רבוותא כדאיתא במאמר קנין אבל במתנה דבר שאינו בידו סברא דילן במכירת קרקעות.
<h2>דף מח:</h2>
וכל היכא דאמר ליה מעכשיו או על מנת לאו אסמכתא (הוא) [היא] ופרישנא לה לעיל דפלוגתא דרבי יוסי ורבנן בדלא קנו מניה ולא אמר ליה מעכשיו הא קנו מניה אי נמי אמר ליה מעכשיו קני כדגרסינן בנדרים (כ"ז:). ורבוותא כתבי דההיא בדאתפיס זכוותיה לחודיה הוא. והיכא דתפיס בית דין משכונות של בעלי דינין ואמר להו אי לא עבידנא כפסקא וכפשרה דלכון ליהוו דיליה כל מאי דאית לי גבייכו איכא דמדמי ליה לאתפיס זכוותיה בבית דין ואיכא מאן דאמר אסמכתא היא ולא קני. ומסתברא דלא מקריא אסמכתא ואף על גב דלא אמר ליה מעכשיו קני דלאו מילתא יתירתא היא ועוד כיון דאדעתא דהכי יהיב משכונות בבית דין כמאן דאמר ליה מעכשיו דמי כמלוה על המשכון דגרסינן בתוספתא (ב"מ פ"א ה"ט) לקמן וכשנים שעוררין על הבית ועל השדה דאף על גב דאמר ליה בלישנא דאסמכתא איבד את זכותו. וההיא דגרסינן (ב"מ מ"ח:) אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך אדעתא דמקנא יהב ליה זוזי ולא אדעתא דמהדר ואסמכתא היא. וההיא דפסחים (ל"א:) בגמרא דכל שעה דנכרי שהלוה את ישראל על חמצו דאוקימנא בשהרהינו אצלו התם נמי מוכח אף על גב דאמר אם לא באתי בלישנא דאסמכתא ישראל מישראל וישראל מגוי קני אבל גוי מישראל לא קני עד דאמר מעכשיו כדאיתא התם. ודמיא נמי למאן דאמרינן במשחק בקוביא דאמרינן בסנהדרין (כ"ד:) כל כי האי גונא לאו אסמכתא היא. ואמר רבינו יעקב דלא מיקריא אסמכתא אלא היכא דחד סמיך אחבריה וחבריה לא סמיך עליה אבל הכא כל חד וחד סמיך אחבריה כההיא דאמרינן במסכת שבת (ל"א.) מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה ואמרו כל מי שילך ויקניט את הלל יטול ארבע מאות זוז דכל חד וחד אמר אנא ידענא טפי וכל חד וחד גמר ומקני הוא הכא נמי כל חד וחד אמר אנא טעיננא טפי ואזכי בדינא.
תוספתא (פ"א דב"מ ה"ט) משכן לו בית משכן לו שדה ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני אין לי בידך כלום הגיע הזמן ולא נתן נתקיימו התנאין דברי ר' יוסי אמר ר' יהודה האיך זוכה זה בדבר שאינו שלו אלא ינתחנו ומודה רבי יהודה בשנים שהיו עוררין על הבית ועל השדה ואמר אחד מהם אם לא באתי מכאן ועד יום פלוני אין לי בידך כלום הגיע הזמן ולא בא באמת שאבד את זכותו הנותן ערבון לחבירו וכו'. המלוה את חבירו על המשכון ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני אין לי בידך כלום הגיע הזמן ולא נתן לו הגיעו המשכון בין רע בין יפה. ירושלמי בפרק גט פשוט (ה"ה) עצומים ר' אבהו גבי ר' אבא גבי ר' יונה ור' יוסי לא גבי אמר ר' מנא אף על גב דלית ר' יוסי (רבי) גבי עיצומים מודי בההוא דיהב בריה גו אומנותא ועצמין ביניהון דו גבי. ומסתברא פירוש דעצומים אסמכתא. ועל משנת מי שפרע מקצת חובו הוא וטעה הסופר וכתבה על משנת כותבין שטר ללוה.
<h2>דף סה:</h2>
הענין העשירי תנאי בלא פטומי מילי כדגרסינן בפרק איזהו נשך (ס"ה:) ההוא גברא דזבין ליה ארעא לחבריה שלא באחריות חזייה דהוה עציב אמר ליה אמאי עציבת אי טרפי לה מינך מגבינא לך שופרא שבחא ופירי אמר אמימר פטומי מילי בעלמא נינהו אמר ליה רב אשי לאמימר והא אמר רבא סיפא דאמר ליה מדעתו הא לא אמר ליה מדעתו לא ואמר ליה נעשה כמאן דאמר ליה מדעתו איתמר וכו'. ופירש רב אלפס בתשובתו לפי שרוב בני אדם מוכרין באחריות וזה לא רצה למכור אלא בתנאי שלא יהא עליו אחריות גלי אדעתיה שלא אמר אלא להשביע. ואמר הלכה זו מתחלקת לשני חלקים החלק האחד קודם גמר המעשה והוא שאמר (שם) מכר לו בית מכר לו שדה ואמר לו לכשיהיו לך מעות אחזירם לך אסור (וכן) [ובין] שקפץ הלוקח ואמר לכשיהיו לך אחזירם לך אסמכתא הוא ואסור מאחר שלא נגמר המעשה אלא בתנאי ותנא לכשיהיו לי מעות דאסור והוא הדין לכשיהיו לך מעות.
והחלק השני הוא תנאי שלאחר גמר המעשה והוא סיפא דקתני לכשיהיו לך מעות אחזירם לך מותר בין שהתנה הלוקח ובין שהתנה המוכר מותר לפי שלא התנה הדבר אלא לאחר גמר המעשה לאחר שבאו הנכסים ליד לוקח ותנא חדא והוא הדין לאידך. ורבינו חננאל פירשה על זו הדרך ולא נהירא לן. ומסתברא רישא וסיפא בשעת מעשה הוא ורישא דוקא במוכר דמוכר הוה ליה לאתנויי ואתני ותנאו קיים ואסור דהוה ליה ריבית. וסיפא דוקא בלוקח דכיון דמוכר איבעי ליה לאתנויי ולוקח הוא דאתני לאו תנאה הוא אלא פטומי מילי נינהו ומשום הכי מותר והיינו דקאמר נעשה כמאן דאמר ליה מדעתו כלומר כיון דמוכר אתני ולא לוקח כמאן דאמר ליה מדעתך אם רצונך תחזיר לי ולאו תנאה הוא. והלכך כל היכא דמוכר בעי אתנויי ולוקח הוא דאתני אי נמי לוקח בעי אתנויי כגון אחריות וכיוצא בה ואתני מוכר פטומי מילי נינהו ואינו תנאי אלא אם כן עשאו מי שעליו להתנות אפילו התנה בשעת מעשה. ונוסחא דרבינו שלמה הכי איתא לכשיהיו לי מעות תחזירם לי אסור לכשיהיו לך מעות אחזירם לך מותר.
<h2>דף סו.</h2>
וכתב גאון אי נפק כתבא דאיתה באסמכתא אף על גב דכתב ביה דלאו כאסמכתא שטרא בטילא הוא דהשתא לענין גיטין גרסינן (גיטין ל"ב.) בטל הוא אי איפשי בו דבריו קיימין פסול הוא אינו גט לא אמר ולא כלום וכל שכן לענין ממון.
<h2>דף סו:</h2>
הענין האחד עשר תנאי בלא אסמכתא כלשון אי כדאמרינן (ב"מ ס"ו:) כל דאי לא קני. וכתב רבינו האי בספר מקח וממכר אם לא הזכיר בעיקר המעשה על מנת ומעכשיו אלא אמר אם בלשון הקדש ואי בלשון ארמית אסמכתא היא בין בממון בין בגיטין ואף על פי שמתקיים התנאי המעשה בטל כדגרסינן (גיטין ע"ב.) הרי זה גיטך אם מתי הרי זה גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום. ותמיהא לן דהא התם משום טעמא דאין גט לאחר מיתה הוא, דהא אי אמר לה הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש ונתקיים התנאי ולא בא הרי זה גט אף על גב דאמר לה בלשון אם. ורבינו אלפס כתב בתשובות בכל מילי דאי הוי אסמכתא לבר משכירות ואומנות דלא אתני בהו גוזמא כגון אם אוביר ולא אעביד ומתפיס זכוותיה דקנו מיניה בבית דין חשוב. ומסתברא דלא מיקרי אסמכתא אלא היכא דקאמר מילתא יתירתא ואי נמי דלאו בידו הא לאו מילתא יתירתא אי נמי דהוא בידו לאו אסמכתא היא כדאמרינן בפרק המקבל (ק"ד:) ההוא דקביל ארעא מחבריה אמר ליה אי מובירנא לה יהיבנא לך אלפא זוזי אוביר תילתא אמרי נהרדעאי דינא הוא דיהיב ליה תלת מאה ותלתין ותלתא ותילתא רבא אמר אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא ולרבא מאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם לא אמר מילתא יתירתא הכא אמר מילתא יתירתא אלמא היכא דלא אמר מילתא יתירתא אף על גב דאמר בלשון אם לאו אסמכתא היא. וגרסינן נמי באיזהו נשך (ס"ו:) אי טרפי לה מנך מעידי עידית דאית לי לא מגבינא לך מעידית מגבינא לך. ואמר רב חמא האי מאן דיהיב ליה זוזי לחבריה למזבן ליה חמרא ופשע ולא זבין ליה משלם ליה כדאזל אפרוותא דבי אל שפט ואמר אמימר אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא ואמר לי מסתברא מילתיה דרב חמא ביין סתם אבל יין זה לא מי יימר דמזבין ליה ניהליה רב אשי אמר אפילו יין סתם נמי אסמכתא היא ולא קניא ומאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם בידו הכא לאו בידו. שמע מינה אף על גב דלא אמר מילתא יתירתא בעינן בידו והיכא שהוא בידו תנאו קיים ואם לאו תנאו בטל וערב נמי אי לאו טעמא דבההיא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה אסמכתא היא דקא משעבד נפשיה במידי דלא מיחייב. ועובדא דרב בר שבא דהוה מסיק ביה רב כהנא זוזי ואמר ליה אי יהיבנא לך ליום פלוני מוטב ואי לא שקול חמרא בזוזך מילתא יתירתא הוא דזוזי הוא דמחייב ליה ולא חמרא ומשעבד ליה חמרא דלקמיה שויא טפי דומיא דהלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה נותן לי מכאן ועד ג' שנים הרי הוא שלי הרי הוא שלו. ואוקימנא בדאמר ליה מעכשיו הא לא אמר ליה מעכשיו לא קני. והלכתא כל דאי לא קני דוקא מילתא יתירתא ולאו בידו.
<h2>דף צד.</h2>
הענין השלישי דתנן בהשוכר את הפועלים (צ"ד.) כל תנאי שיש בו מעשה בתחילתו תנאו בטל. הענין הרביעי כל שאפשר לקיים בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים הא אי אפשר לו לקיים בסופו תנאו בטל ואמר רב טבלא אמר רב זו דברי רבי יהודה בן תימא אבל חכמים אומרים תנאו קיים דתניא הרי זה גיטיך על מנת שתעלי לרקיע על מנת שתבלעי קנה בן מאה אמה וכו' רבי יהודה אומר כזה גט כלל אמר רבי יהודה בן תימא וכו' אמר רב נחמן הלכה כרבי יהודה בן תימא. ירושלמי לבעל מתיבות כל דבר שאי אפשר לקיים בסופו והתנה עליו מתחילתו לא נתכוין זה אלא להפליגה בדברים בין שאמר בפה בין שאמר בכתב כל המתקיים בפה מתקיים בכתב ע"כ. ורישא בתנאי שיש בו מעשה בתחילתו ליכא מאן דפליג וכן הלכתא. וכתב רבינו חננאל זה ששנינו כל מעשה שיש תנאי בתחילתו בטל אף על גב דלא אשכחן לה אלא אליבא דר' מאיר דאמר תנאי קודם למעשה תנאו קיים מעשה קודם לתנאי תנאו בטל הלכתא כרבי מאיר דתני לה גבי הלכתא דהא מתניתין סתמא היא וכולהו הילכתא נינהו. גרסינן בירושלמי (פ"ב דקידושין ה"ה) רבי חייא בשם רבי יוחנן כל תנאי שהוא מעשה בתחילתו מקודשת לחומרים רבי חייא בשם רבי יוחנן קידושי מלוה לחומרים ובקרקע לא קנה ובמטלטלים אין מוסרין אותו למי שפרע.
ואיכא דקשיא להו הא דתנן (גיטין ע"ו:) כתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש כתבו בתוך שנים עשר חודש ונתנו לאחר שנים עשר חודש אינו גט רבי יוסי אומר כזה גט וכו' ואמרינן עלה לימא קסבר רבי יוסי כתב גט על תנאי כשר לא שאני התם מדהוה ליה (למיכתב) [למימר] אם לא באתי כתבו ותנו ואמר כתבו ותנו אם לא באתי הכי קאמר כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי ות"ק לא שנא הכי ולא שנא הכי. והתם דמעשה קודם לתנאי הוא והוי תנאה. ואיכא למימר תנאה דהוי על ידי שליח לא מצי לשנויי ביה שליח ואי שני ביה בתנאיה לא עבד ולא כלום אף על גב דמעשה קודם לתנאי הוא. והא דתנן (גיטין ע"ו) הרי זה גיטך אם לא באתי וכו' ולאו דוקא הרי זה גיטך תחילה אלא דינא אתא לאשמועינן.
ומסתברא דהא דגרסינן במסכת יום טוב (כ'.) ההוא דאמר הבו ארבע מאה זוזי לפלניא ולינסוב ברתאי ואמרינן עלה טעמא דאמר הבו ליה ואינסיב משום דמעשה קודם לתנאי קאמר אבל אי אמר אינסיב והבו ליה תנאי קודם למעשה הוא ואי נסיב שקיל ואי לא לא.
ואיכא דקשיא ליה סדר סמפון דגרסינן בירושלמי דמעשה קודם לתנאי הוא כדכתיב לעיל.
ומסתברא בין בגיטין בין בקידושין בין בממונא בעינן תנאי כפול וכל דקדוקי התנאי וכן כתוב בתשובת רבי משה הגאון וכן הורו כל הגאונים הראשונים וכן ראוי לעשות. ותשובת רב אלפס דקאמר דוקא בגיטין וקדושין אבל בממונא לא לא בריר לן דהא כל תנאי מתנאי בני גד ובני ראובן ילפינן והתם ממונא הוא ואדרבא בממונא הוא דבעינן באיסורא לחודא לא בעינן כדגרסינן בסוף פרק שבועת העדות (ל"ו.) אל יככה יברכך ויטיב לך רבי מאיר מחייב ורבי יהודה פוטר גמרא והא לית [ליה] לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן כי לית ליה בממונא אבל באיסורא אית ליה. ואסיקנא סוטה שאני דאיסורא דאית בה ממונא הוא שמע מינה דבממונא פשיטא לן דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן. ורבינו חננאל ורבינו אלפס כי פסקו הלכתא כסתם מתניתין דהשוכר את הפועלים (צ"ד.) בכל תנאי שיש בעולם אמרו ולא אוקמוה בגיטין וקידושין. ורבוותא קמאי בנוסחא דתנאי כולהו דקדוקי כתבי. וכן הלכתא. וגיטין וקדושין אף על גב דאיסורא הוא לא אמרינן בהו מכלל לאו אתה שומע הן ואזלינן לחומרא דגרסינן בירושלמי בקדושין (פ"ג ה"ג) ואיתא נמי בעירובין (פ"ג ה"ה) בהאי לישנא כלה ירדו לסמפון כשיטת רבי מאיר בקידושין רבי חנינא חברוי דרבנין בעי למה לי כרבי מאיר אפילו כרבנן לא כן אמר ר' אבהו בשם רבי יוחנן סדר סמפון כך הוא אנא פלוני בן פלוני מקדש ליך אנת פלונית בת פלוני ומכניסך ליום פלן ואי אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהוי לי עלך כלום ויאמר על מנת שלא לכפול תנאו אילו לא כפל תנאו מעקר קידושין. אמר רבי יוסי בר בון בכל אתר אית ליה לרבי מאיר ממשמעות הין אתה שומע לאו וממשמעות לאו אתה שומע הן וכה לית ליה אמר ר' מתניא חומר הוא בעריות. והכי פירושא ויאמר על מנת שלא לכפול תנאו ומכלל לאו אתה שומע הן אילו לא כפל תנאו מעקר קידושין שאם בא אחר וקידשה קודם קיום התנאי אינה מקודשת לא לראשון ולא לשני דלחומרא אמרה רבי מאיר כדאמרינן התם הרי את מקודשת לי על מנת שירדו גשמים היום ולא ירדו ובא אחר וקדשה אינה מקודשת לא לראשון ולא לשני לראשון אינה מקודשת שהרי לא ירדו גשמים וכיון דלא ירדו תפסי קדושי שני ולשני אינה מקודשת שהרי לא כפל הראשון וכיון דלא כפל תפסי קידושי הראשון. אמר רבי יוסי בר בון בכל אתר אית ליה לרבי מאיר ממשמעות לאו אתה שומע הן כלומר באיסורא כדאמרינן בשבועות (ל"ו.) אל יככה יברכך וייטיב לך רבי מאיר מחייב ותנן (עיין שם:) נמי אלו הן במיתה שתויי יין ופרועי ראש וסתמא כרבי מאיר והכא דהוא אסורא לית ליה דאי אית ליה קידושי (ראשון) [שני] קידושין גמורין נינהו ומשני חומר הוא באיסור ערוה מאיסור אחר והלכך בממונא אי לא כפליה לתנאיה המעשה קיים ותנאי בטל. באיסור שאינו איסור ערוה אין המעשה קיים עד שיתקיים התנאי דאית ליה מכלל לאו אתה שומע הין. בגיטין וקידושין דאיסור ערוה אם לא כפל מקודשת לחומרא ומשום חומרא הוא דבעינן תנאי כפול וכן הלכתא. ובעל מתיבות אייתי להאי ירושלמי. ורבינו שמואל כתב בפרק יש נוחלין (קל"ז:) כרב אלפס דבגיטין וקידושין בעינן תנאי כפול לרוחא דמילתא אבל בממונא אזלינן בתר אומדן דעתא כרבי שמעון שזורי וגבי אתרוג לא בעינן תנאי כפול. ורבינו יעקב אחיו חלק עליו בתשובה.
ואלו הן טופסי התנאין. תנאי ממון בששי בשבת בכך וכך ימים לירח פלוני למנין שאנו מונין כאן במתא פלוני' איך פלוני בר פלוני אמר לנא הוו עלאי סהדי וקנו מנאי וכתבו וחתמו בכל לישנא דזכותא והבו ליה לפלוני בר פלוני למהוי בידיה לזכו ולראיה דצביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא ואתניתי בהדיה על ההוא שותפותא ועסקא כך וכך תנאה ואי מקיים לי תנאה דילי מעכשיו יהא כך וכך ואי לא לא ותנאה דא הן מקמי לאו וכלהו דקדוקי תנאי כתנאי בני גד ובני ראובן ולא יהא לי רשותא לערעורי על תנאה דא ואחריות וחומר שטרא דא קבילית עלאי ועל ירתאי בתראי כאחריות וחומר כל שטרי תנאי דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי וקנינא מפלוני לפלוני בכל מאי דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למיקניא ביה. והכל כותב לפי התנאים שביניהם. וכתב הרב המחבר דהכין כתיב בכלהו נסחי עתיקי הן קודם ללאו ומעשה קודם לתנאי. ומסתברא דסבירא ליה כסברא דילן דבממונא נמי בעינן כלהו דקדוקי תנאי.
<h2>דף קד.</h2>
ואיכא דקשיא ליה הא דתנן (ב"מ ק"ד.) אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא דהתם לא כפליה לתנאיה. וניחא להו דהתם לא מקנה ליה ולא מידי דהא לא קאמר ליה מילתא יתירתא ומשום הכי מחייב לקיומי לתנאיה ואף על גב דאמר ליה בלשון אסמכתא. ומסתברא דתנאה דאית ביה כפילא הוא דהא כתב לה אנא איקום ואישפי ואקום כריא קמך ואם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ותנאה מעליא ולאו אסמכתא הוא דלא קאמר ליה מילתא יתירתא.
<h2>דף קד:</h2>
הענין האחד עשר תנאי בלא אסמכתא כלשון אי כדאמרינן (ב"מ ס"ו:) כל דאי לא קני. וכתב רבינו האי בספר מקח וממכר אם לא הזכיר בעיקר המעשה על מנת ומעכשיו אלא אמר אם בלשון הקדש ואי בלשון ארמית אסמכתא היא בין בממון בין בגיטין ואף על פי שמתקיים התנאי המעשה בטל כדגרסינן (גיטין ע"ב.) הרי זה גיטך אם מתי הרי זה גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום. ותמיהא לן דהא התם משום טעמא דאין גט לאחר מיתה הוא, דהא אי אמר לה הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש ונתקיים התנאי ולא בא הרי זה גט אף על גב דאמר לה בלשון אם. ורבינו אלפס כתב בתשובות בכל מילי דאי הוי אסמכתא לבר משכירות ואומנות דלא אתני בהו גוזמא כגון אם אוביר ולא אעביד ומתפיס זכוותיה דקנו מיניה בבית דין חשוב. ומסתברא דלא מיקרי אסמכתא אלא היכא דקאמר מילתא יתירתא ואי נמי דלאו בידו הא לאו מילתא יתירתא אי נמי דהוא בידו לאו אסמכתא היא כדאמרינן בפרק המקבל (ק"ד:) ההוא דקביל ארעא מחבריה אמר ליה אי מובירנא לה יהיבנא לך אלפא זוזי אוביר תילתא אמרי נהרדעאי דינא הוא דיהיב ליה תלת מאה ותלתין ותלתא ותילתא רבא אמר אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא ולרבא מאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם לא אמר מילתא יתירתא הכא אמר מילתא יתירתא אלמא היכא דלא אמר מילתא יתירתא אף על גב דאמר בלשון אם לאו אסמכתא היא. וגרסינן נמי באיזהו נשך (ס"ו:) אי טרפי לה מנך מעידי עידית דאית לי לא מגבינא לך מעידית מגבינא לך. ואמר רב חמא האי מאן דיהיב ליה זוזי לחבריה למזבן ליה חמרא ופשע ולא זבין ליה משלם ליה כדאזל אפרוותא דבי אל שפט ואמר אמימר אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא ואמר לי מסתברא מילתיה דרב חמא ביין סתם אבל יין זה לא מי יימר דמזבין ליה ניהליה רב אשי אמר אפילו יין סתם נמי אסמכתא היא ולא קניא ומאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם בידו הכא לאו בידו. שמע מינה אף על גב דלא אמר מילתא יתירתא בעינן בידו והיכא שהוא בידו תנאו קיים ואם לאו תנאו בטל וערב נמי אי לאו טעמא דבההיא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה אסמכתא היא דקא משעבד נפשיה במידי דלא מיחייב. ועובדא דרב בר שבא דהוה מסיק ביה רב כהנא זוזי ואמר ליה אי יהיבנא לך ליום פלוני מוטב ואי לא שקול חמרא בזוזך מילתא יתירתא הוא דזוזי הוא דמחייב ליה ולא חמרא ומשעבד ליה חמרא דלקמיה שויא טפי דומיא דהלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה נותן לי מכאן ועד ג' שנים הרי הוא שלי הרי הוא שלו. ואוקימנא בדאמר ליה מעכשיו הא לא אמר ליה מעכשיו לא קני. והלכתא כל דאי לא קני דוקא מילתא יתירתא ולאו בידו.
וכתב גאון אי נפק כתבא דאיתה באסמכתא אף על גב דכתב ביה דלאו כאסמכתא שטרא בטילא הוא דהשתא לענין גיטין גרסינן (גיטין ל"ב.) בטל הוא אי איפשי בו דבריו קיימין פסול הוא אינו גט לא אמר ולא כלום וכל שכן לענין ממון.
